החלטה בתיק בש"פ 8658/12

1.        לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט צ' קאפח) מתאריך 28.11.2012 ב-מ"ת 44876-11-12, בגדרה הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת בעניינו, שעתידה להנתן בעקבות תסקיר חלופת מעצר, שאמור להיות מוגש בתאריך 12.12.2012.

תמצית העובדות הנדרשות להכרעה

2.             העורר נעצר בראשונה בתאריך 04.11.2012, בחשד לביצוען של עבירות סחר, החזקה וייצור סמים מסוכנים. בית משפט השלום הנכבד בתל-אביב החליט על מעצרו עד לתאריך 07.11.2012, ואז הורה על שחרור העורר לחלופת מעצר בביתו, בתנאים של "מעצר בית". יאמר כבר עתה, כי החל מתאריך זה, ועד היום, ולמעט פרק זמן של שלושה ימים בין תאריך 08.11.2012 לבין תאריך 11.11.2012 בהם היה העורר משוחרר ללא כל תנאים מגבילים, שוהה העורר בתנאי "מעצר בית" מלא, ובתנאים מגבילים נוספים, אך בלא פיקוח של משמורנים.

3.             בתאריך 20.11.2012 הוגש כתב אישום נגד העורר. בתאריך 26.11.2012 הוגש כתב אישום מתוקן, ובגדרו יוחסה לו החזקה של 4500 קפסולות של סם מסוכן מסוג אלפא PVP במשקל כולל של 884.17 גרם, החזקה של סם מסוכן מסוג 2201-AM במשקל כולל של 1,310.13 גרם, וכן החזקה של כלים לצורך הכנת הסמים המסוכנים נ"ל. בהתאם, הואשם העורר בהחזקה ושימוש בסם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), וכן בהחזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים.

4.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה גם את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. בתאריך 28.11.2012 קיים בית המשפט המחוזי הנכבד דיון בבקשה. לאחר שסקר את חומר הראיות הלכאורי, ובכלל זה חוות דעת של מומחה מטעם המשטרה, אשר הגיעה למסקנה כי החומרים שהחזיק העורר הינם בגדר סמים מסוכנים כהגדרתם בפקודה, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי העורר "הוא סוחר סמים לכל דבר ועניין, לכאורה, וההלכה היא כי מקומו במעצר. עד אשר יתקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב [העורר כאן, ח"מ], רק משום עברו הנקי, אני מורה על מעצרו עד להחלטה אחרת".

           יחד עם זאת, נענה בית המשפט המחוזי לבקשת העורר, וקבע כי המעצר יעוכב עד לתאריך 30.11.2012, לצורך הגשת ערר לבית משפט זה.

מכאן הערר שבפני.

טענות הצדדים

5.             טענתו המרכזית של העורר היא כי משהיה משוחרר לחלופת מעצר במשך כ-21 ימים - אין הצדקה לעצרו מחדש. לדבריו, ההלכה היא שבית המשפט ימנע ככלל מלהורות על מעצרו של מי שכבר נעצר ושוחרר, אלא אם כן הנאשם הפר את תנאי שחרורו, או ביצע עבירות נוספות, או שהתקיימו נסיבות מיוחדות אחרות. בהתאם, ממשיך העורר בטענתו, "לא קרה בעניינו דבר חדש המצדיק סטייה מהאמור בהלכת בית משפט נכבד זה בכל הקשור להחזרת משוחרר למעצר".

           טענה נוספת בפי העורר היא כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד בקובעו, לנוכח חוות דעתו של מומחה המשטרה, כי החומרים שנתפסו ברשות העורר הם אכן סמים מסוכנים, כהגדרתם בפקודת הסמים המסוכנים. לשיטת העורר, קיים שוני בין ההרכב הכימי של החומרים שנתפסו, כפי שקבע אותו המומחה, לבין ההרכב הכימי המוגדר כאסור לפי פקודת הסמים המסוכנים.

           לבסוף, העורר טוען כי בית המשפט המחוזי הנכבד התעלם מנסיבותיו האישיות - היותו נשוי ואב לשלושה ילדים קטינים, והעובדה כי הוא אדם נעדר עבר פלילי, אשר עד לאירועים המיוחסים לו ניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין.

6.             בדיונים שנערכו בפני, טענה באת-כח המדינה כי קיימת הצדקה למעצר העורר, וזאת נוכח קבלת חוות הדעת של המומחה המשטרתי, אשר קבעה כי החומרים שנתפסו ברשות העורר הם בגדר סמים מסוכנים. לשיטתה, מהיום שבו התקבלה חוות דעת זו, והוכח, לכאורה, כי מדובר בהחזקת כמות גדולה של סמים מסוכנים, התגבשה עילת מעצר מסוג מסוכנות נגד העורר, אף אם קודם לכן היה משוחרר לחלופת מעצר. בהקשר זה היא גורסת עוד כי חוות הדעת הנ"ל היא בבחינת נסיבה חדשה, המצדיקה שינוי בהחלטה הקודמת לשחרורו של העורר לחלופת מעצר.

           עוד טוענת המשיבה כי שגה בית המשפט המחוזי משהחליט על עיכוב המעצר. לשיטתה, בהחלטתו זו סטה בית המשפט המחוזי הנכבד מההלכה שנקבעה ב-בש"פ 3396/97 מדינת ישראל נ' גוזלן, פ"ד נא(2) 811 (1997) (להלן: עניין גוזלן, אוהלכת גוזלן), אשר אוזכרה גם ב-בש"פ 7322/03 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.08.2003).

7.             במהלך הדיון, הצעתי לצדדים לנסות ולהגיע להסדר זמני ביניהם, שיעמוד בתוקפו עד אשר יתקבל תסקיר שירות המבחן, ובעקבותיו תנתן ממילא החלטה נוספת במכלול בבית המשפט המחוזי הנכבד. משהדבר לא הסתייע, הנני נדרש להכריע בערר לגופו, וזאת אעשה מיד בסמוך.

דיון הכרעה

8.             לאחר עיון בערר ובחומר שצורף לו, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

9.             בפתח הדברים אציין, כי מוקשים בעיני דבריו של בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר קבע בפיסקה ד' להחלטתו כי העורר הוא "סוחר סמים לכל דבר ועניין, לכאורה". הטעם להשגה זו נעוץ בכך שהעורר כלל לא הואשם בסחר בסמים מסוכנים (עבירה לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים), אלא "רק" בהחזקתם (ובעבירות נוספות הכרוכות בכך). לשיטתי, די בכך שהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד נסמכה, ולו לכאורה, על האשמת העורר בסחר בסמים, כדי להביא, בשלב זה, לקבלת הערר. ואולם בענייננו סבורני כי גם לגופם של דברים יש ממש בטענות בא-כח העורר.

10.          למעשה, נדרשת פה הכרעה רק לגבי הימים הקרובים, דהיינו עד להתפתחויות שצפויות לחול בעקבות הגשת תסקיר חלופת המעצר לעיונו של בית המשפט המחוזי הנכבד (שאמורה להתרחש בתאריך 12.12.2012). לאחר הגשת תסקיר זה, וקיום דיון לגביו, יוכל, כמובן, בית המשפט המחוזי הנכבד להחליט בעניין כטוב בעיניו, על פי מכלול הנסיבות. מכאן, שהשאלה העומדת לפיתחי היא מצומצמת - האם ניתן, בנסיבות שבפנינו, להותיר בשלב זהאת העורר בחלופת המעצר בה הוא שוהה כיום, או שאין מנוס אלא להורות על מעצרו עד למועד שבו תתקבל החלטה נוספת בעניינו בבית המשפט המחוזי הנכבד. נימוקיהחלטתי מוגבלים איפוא לנסיבותיו המיוחדות של התיק שבפני, ואותם אביא להלן.

11.          לא אחת נקבע בפסיקותיו של בית משפט זה, כי רק במקרים חריגים יוחלט על מעצרו של מי שהיה משוחרר קודם לכן (ראו לדוגמה: בש"פ 2704/10 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 09.04.2010)). זאת משום שבמצב דברים שכזה "הוכיח" לכאורה הנאשם כי רמת מסוכנותו, או החשש שישבש הליכי משפט, או ימלט מהם, איננה מצדיקה את מעצרו. זאת ועוד: מעצר הוא פגיעה חריפה ביותר בחירות, ולכן בנסיבות רגילות לא ראוי להורות על החזרתו למעצר של מי ששוחרר לחלופת מעצר, עד לדיון שאמור להתקיים ממילא באם להחזירו למעצר עד תום ההליכים (כמובן, שאם אותו נאשם לא עמד בתנאי שחרורו, או הוסיף וביצע עבירות אחרות, עלולה התמונה להשתנות).